אחד הדברים הכי קשים הוא לדעת מתי להגיד "מספיק, סיימתי לעבוד. עכשיו אני בבית". הרבה פעמים אנחנו לוקחים את העבודה איתנו הביתה, אפילו אם אנחנו לא עובדים מהבית אנחנו חושבים ועוסקים בה כל הזמן. השאלה שלי מה זה נותן לנו?
אני מאמינה שזה בסדר לא לעבוד על הזמן, זה אפילו נחוץ לנו.  ראשית כל אנחנו בני אדם וזכותינו להנות מהחיים לכייף ולהשקיע בעצמנו. שנית צריך לתת למוח מנוחה , לחדש מצברים להתרענן כדי לקום מלאי אנרגיות לעבודה.

מה הדרכים שלכן ושלכם לאזן בין חיים פרטיים ועבודה?

אנחנו מחכים לאיזה שהיא נקודת צין מיוחדת – ראש השנה, תחילת שבוע, היומולדת שלנו….

מחכים שיהיה איזשהו תאריך מיוחד שממנו והלאה נתחיל מחדש. למה? כי אנחנו חוששים מההתחלה החדשה או כי אנחנו חושבים שיש משמעות לזמן שבו זה יקרה.

התחלה חדשה , בכל נושא בכל עניין בכל תחום, יכולה להיות מעכשיו לעכשיו. 

חשוב שתהיה הפרדה בין ה"לפני התחלה" ו"אחריה התחלה" ולכן אני מציעה טקס קטן שיכול להיות החל מלעצום את העיניים ולנשום עמוק וכלה בקביעת תאריך מיוחד תוך כדי הכנה מיוחדת.

מה שחשוב הוא ההתחלה החדשה שאנו נותנים לעצמנו – היא יכולה להיות מיידית והיא יכולה להיות קשורה בתאריך מסויים. מה שחשוב שלא נוותר עליה.

הרבה פעמים אנו עוברים תקופה לא קלה, אבל לא מספרים ולא משתפים.

לא נעים לנו, אנחנו חושבים שאחרים לא יבינו וחס וחלילה אנחנו בטח היחידים עם הקשיים האלה, ואז מה יחשבו עלינו?

כ"כ הרבה מחשבות שרק מוסיפות על הקושי – אנחנו לא הראשונים שמתחילים עבודה חדשה, או עוברים לגור עם החבר או מתחתנים או כל דבר אחר.

מישהו עשה את זה לפנינו ומשיהו אחר עושה את זה איתנו.
למה לשמור בבטן?

מיצאו לכם קבוצה של אנשים שתרגישו איתם בנוח , שעוברים מה שאתם עוברים ויכולים להקל עליכם ודברו איתם.

העיקר לא לשמור בבטן.

מדי פעם קורה לנו שאנו אמורים לעשות משהו ואז אנחנו מתחילים לדחות ולדחות ולדחות כמה שרק אפשר.

לפעמים קורה שאנו צריכים לעשות משהו ומיד מבצעים אותו על הצד הטוב ביותר.

אנחנו מכירים אנשים שמכריזים על עצמם שהם עובדים מצויין רק כשממש מגיע הדד-ליין ויש כאלו שמרגע קבלת המשימה הם עובדים עליה

במרץ ומסיימים אותה ראשונים.

מה מניע אותנו לדחות או לעשות? זאת שאלה של רווח מול הפסד.

מה אני מרוויח מכך שאני דוחה את המשימה?  זמן למשימות אחרות, אולי אין  כרגע כוח להתמודד עם המשימה, אולי איני מכיר בחשיבותה…

מה אני מרוויח מכך שאני מבצע את המשימה? הרגשת סיפוק, הפחתת עומס, פינוי הזמן למשימות או פעילויות אחרות חשובות בעיני…

 

מה אתם מרוויחים?

עברה שנה והתחלנו את תשע"ג אחרי שחגגנו עם תפוח בדבש.

אני מזמינה אתכם לחשוב מה השתנה משנה שעברה לשנה הזאת? אילו דברים טובים היו ואתם רוצים לחזור עליהם?

אילו חברים חדשים פגשתם? אילו התחלות היו? ובמה התקדמתם משנה שעברה.

הטריק הוא לחשוב רק על דברים טובים. להתמקד בטוב ובמתוק.

שנה טובה.

רק את עצמנו. אנחנו לא יכולים לשנות אחרים.

אנחנו לא יכולים לקבוע לאחרים איך להתנהג, ואנחנו גם לא צריכים. לא היינו רוצים שמישהו ינהל לנו את החיים ויגיד לנו מה לעשות.

בסופו של יום ההחלטה לשנות משהו בהתנהגות היא אישית,כל אחד לעצמו.

אבל, כאשר אנחנו משנים את ההתנהגות שלנו, יכול להיות מאוד שגם נשנה אחרים.

אם אנחנו נתנהג אחרת, נפסיק לצעוק, נהיה יותר סובלניים או נציב  גבולות אנו יכולים לגרום לאחר להשתנות.

למשל, אנו מבקשים מחבר לא להתקשר אחרי 10 בלילה, והוא ממשיך וממשיך להתקשר שוב ושוב.

כל בקשותינו אינן מועילות.

אבל אם נציב גבול ונכבה את הטלפון בערב או פשוט לא נענה , יכול מאוד להיות שהחבר יבין זאת ויתקשר בשעות שיותר נוח לנו.

לכן, אל תנסו לשנות אחרים. שנו את עצמיכם ויכול להיות שהאחר יתאים עצמו אליכם.

אנחנו נמצאים בתקופה של התחלות, ראש השנה הוא הזמן לסגור מעגל ולפתוח מעגל חדש.

זה הזמן להבין מה היה טוב בשנה החולפת, מה ניקח איתנו הלאה לשנה הבאה וממה נחכים ונשנה בשנה הבאה עלינו לטובה.

זה הזמן גם להציב לעצמנו מטרות לשנה הבאה, אבל כשאנחנו חושבים על מטרות מיד אנו חושבים מה עלינו להשיג השנה.

אני מבקשת מכם להציב לכם מטרה נוספת – להנות מהחיים. מצאו לכם זמן גם לעצמיכם ולמשפחתכם.

זמן שבו אתם לא רודפים אחרי העבודה, הסידורים לבית או החוגים לילדים – זמן שאתם משקיעים נטו בעצמיכם ובני המשפחה שלכם.

לא פעם אנו תלויים באחר – היינו בראיון עבודה ואנו מחכים לתשובה, מבחן חשוב מדיר שינה מעינינו, או אהבה חדשה שנכנסה לחיינו. המשותף

לכל התסריטים הללו הוא שאנו תלויים במישהו אחר כדי לדעת לאיזה כיוון יתפתחו חיינו.

אז מה עושים, איך חיים את היום יום כאשר אנו מרגישים שאנו תלויים בתשובה לה אנו מצפים?

 

ממשיכים לחיות. אנו לא יכולים לעצור את חיינו כל פעם שמשהו מטריד אותנו.

חשוב לשים יד על הדופק ולבדוק מה קורה עם התשובה לה אנו מצפים , ובמקביל להמשיך בחיים.

מעבר לכך צריך להתמודד עם חוסר הוודאות. לשם  כך ערכו רשימה של כל היכולות והכשורים שלכם.

תלו אותה במקום בולט בבית , מקום שאתם חולפים על פניו פעמים  רבות ביום.

 

זה הזמן שתזכירו לעצמיכם כמה אתם מוכשרים וייחודים ורשימה זו תיתן לכם כוח להילחם בספקות.

http://player.vimeo.com/video/27299211?title=0&byline=0&portrait=0

חשבתם פעם כמה החיים שלנו מורכבים? פעם הטלפון היה רק טלפון היום הוא גם פקס שהוא גם מכונת צילום וגם סורק שלא לדבר על הפלאפון

שהוא גם מחשב נייד קטן לדואר אלקטרוני ומצלמה זעירה לחובבי הצילום. והמקשים כאלה קטנם אי אפשר בכלל לחייג. כשאנחנו היינו ילדים לא היה לנו טלפון נייד או טאבלט, והילדים של היום יותר מעודכנים מאתנו.

בעבר הדברים היו מאוד מוגדרים וברורים וידעת מה מצופה ממך ומה הדרך בה תלך.

היום יש לנו יותר אפשרויות וזה נפלא אבל נראה שאנו הולכים לאיבוד  מרוב טכנולוגיות ואפשרויות ומגוון הצעות סביבינו. אי אפשר לראות את הנוף

מרוב שלטי פרסומת ואי אפשר להתנתק מהעבודה כי מקבלים מיילים חשובים לנייד והרי אי אפשר להתעלם מהם, או שאולי כן?

 

כל אחד צריך למצוא את מרחב הפשטות שלו, לדעת מתי לתת מנוחה למחשבות ולריצה האינסופית סביב החיים.

איך עושים את זה? בשבוע הבא.