חברות אמת נוצרת מניסיון חיים משותף של שני אנשים או יותר.

עוברים ביחד חוויות טובות וחוויות מאתגרות שמגבשות אותנו, יוצרות לנו זכרונות טובים ומלמדות אותנו על עצמנו ועל האחר.

אנחנו מגלים מה אנחנו יכולים לתרום ומתי אנחנו צריכים עזרה ואיך לסמוך על האחר.

מהן החוויות שעצבו לכם חברי אמת?

לא פעם אנחנו משתמשים בקלות רבה כל כך במילה חברות – "היא החברה הכי טובה שלי" או להיפך "איך היא מתנהגת זאת לא חברות"

ילדים זורקים בקלות משפטים כמו "אני כבר לא חבר שלך" או להפך "בוא ונהיה חברים".

 

חברות הולכת ומשתנה לאורך השנים, יש שהיא מתהדקת ויש שהיא דועכת, יש סוגים רבים של חברויות ולאנשים שונים יש משמעות שונה למילה חברות.

יש לנו חברי ילדות שמלווים אותנו לאורך חיינו והם מזכירים לנו את חופשת הקיץ כשהיינו ילדים,

יש חברים שמנעימים לנו את השהות במקום העבודה, שעוזרים לנו ועזרים בנו כשצריך.

ויש חברים בנפש, הם חלק מאיתנו והם שמחים בשמחתנו ועוזרים לנו בשעות כאב.

 

אני מאמינה שכל אחד צריך חברות מגוונת, את החבר האמיתי שמכיר אותנו כפי שאנו באמת בלי מסכות, את החברה בעבודה שתמיד כיף לשתות איתה קפה בהפסקה קצרה

ואת חברי הילדות שמזכירים לנו שפעם לא היינו כ"כ רציניים.

היום אין דבר יותר לוהט מהפייסבוק והרשתות החברתיות. לא מעט אנשים מתפארים בכמות החברים שיש להם בפייסבוק או ברשתות חברתיות אחרות.

אבל האם אלו באמת חברים?

האם החברים שלכם בפייסבוק יודעים מתי אתם עצובים? האם הם יבואו לנחם אתכם?

האם אליהם תתתקשרו לקבל עצה? האם באמת כל 800 האנשים שאתם מכירים הם חברים שלכם? אתם באמת מכירים אותם?

 

נראה לי שבאיזה שהוא מקום קצת איבדנו את עצמנו וטבענו בים של חברים.

אז מהי חברות אמיתית עבורכם?

היום יום שלנו מלא באכזבות קטנות: חתכו אותנו בכביש, שלחו לנו המון "דואר זבל", לא מצאנו חניה קרוב לעבודה והמוכרת בחנות אמרה שהיא תיתן הנחה אבל זה היה סתם.

לא חסרות אנרגיות שליליות סביבינו , אנשים זעופים וכעוסים (לא עלינו פשוט על החיים שלהם) פורקים עלינו את קשיי היום יום שלהם.

אז מה עושים? מחייכים.

איך יראו חיינו אם כל הזמן נתעמת עם האנשים סביבנו או ניקח ללב את הקושי שלהם? אני מאמינה שיהיה לנו עצוב לקום בבוקר לעולם כזה.

במקום זאת, השתדלו לחייך. היו אתם אדיבים ונחמדים לאחר, הבליגו על דברים שניתן לוותר עליהם והפיצו אתם מסביבכם אנרגיה חיובית.

כולנו ניצבים לא פעם בפני הדילמה האם להמשיך ולהתעקש או לוותר ולהגיד די. איך יודעים מה נכון?

איך יודעים שבאמת מיצינו את כל הדרכים ושאין טעם להמשיך או לחילופין שעכשיו זה הזמן לנסות גישה חדשה.

לוקחים פסק זמן – מנקים הראש ובודקים מהן העובדות. מה היינו אמורים להשיג ובאילו כלים השתמשנו.

האם ניסינו את כל הדרכים? האם , לפי תגובת הסביבה, יש טעם להמשיך? האם יש מישהו שניתן להתייעץ איתו כיצד להמשיך לפעול?

מה עשו קודמי או עמיתי למקצוע?

בסופו של יום צריך לשקול את המאמצים שעשינו לעומת התוצאות שהשגנו ולראות להיכן מוטות כפות המאזניים.

פעם בעבר הלא רחוק כל כך, כתיבת מכתבים היתה אומנות ובין המכתבים שנכתבו היו גם מכתבי אהבה.

היום בעידן הדואר האלקטרוני, הודעות הטקסט הקצרות בטלפון הנייד והפייסבוק, אנחנו כבר לא משקיעים בלכתוב, יש לנו מסר קצר להעביר, ואנו שולחים אותו קצר ולעניין ובלי הרבה מחשבה.

אז הגיע הזמן שנתחיל להשקיע מחשבה ביקרים לנו, ובראש ובראשונה בעצמנו.

למה שלא תכתבו לעצמיכם מכתב אהבה? תספרו לעצמיכם עד כמה אתם מוכשרים וכמה נפלא להיות בחברתכם ותעלו על הכתב את כל הסיבות

שבגללן אתם אדם נפלא כל כך.

תשמרו את המכתב הזה ומדי פעם תציצו בו – אין ספק שהוא יחזק אתכם בימים קשים.

מכירים את התחושה? אחרי חופש ארוך התנתקנו מעבודה, עשינו כיף בילינו עם חברים טיילנו או סתם בילינו זמן איכות עם עצמנו.

ואז בבת אחת צריך לחזור לשגרה, בדיוק למה שהיה לפני החופש. איך עושים את זה?

החכמה היא להנות מכל יום – גם כשאנו עובדים או לומדים. תמצאו לעצמיכם בכל יום את זמן האיכות שלכם עם עצמיכם שבו אתם דואגים לכם.

זה יחזיק אתכם וייתן לכם כוח להעביר את היום.

במקום להתמקד בקושי של החזרה לעבודה או ללימודים – התמקדו באותה פעילות מהנה שמחכה לכם היום.

אז מה אתם הולכים לעשות היום?

זאת באמת שאלה טובה, שהתשובה עליה תלויה בין השאר באופי שלכם – מה יותר נוח לכם? לדעת בדיוק מה הולך להיות

או פשוט לזרום עם הדברים ולראות מה יקרה?

אבל האמת היא שאי אפשר לתכנן את היום לפרטי פרטים, לא הכל תלוי בנו, יש דברים לא צפויים וגם אנחנו לא תמיד יכולים לעמוד בדרישות שהצבנו לעצמנו, ומה עושים כשתוכניות משתבשות?

אז אולי כדאי לזרום ולראות מה יקרה,למרות שאי אפשר לדעת מה יפתיע אותנו ואיזה נזקים ייגרמו לנו כי לא היינו מוכנים מראש.

אז מה עושים?

הכל בחיים של ענין של איזון – טוב לדעת מה הולך לקרות כדאי להיות מוכנים, אבל צריך תמיד מידה של ספונטיניות לשינויים הקטנים של החיים שמתרחשים בלי שצפינו אותם.

אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו, לשנות את ההתנהגות רק של עצמנו ולדרוש את זה רק מעצמנו. האדם שמולנו אוטונומי לבחור האם להתייחס ולקבל את דברינו

או להמשיך בשלו. ישנם, כמו חברים טובים או קרובי משפחה, שיקחו את דברינו לתשומת ליבם, וישנם – שיתעלמו מהם.

אל תבנו ציפיות – אל תתכננו מה תהיה התגובה של צד שני כי אז תתחילו כדור שלג, במקום להתרכז בשיחה שעוד לא היתה, אתם כבר תגיבו לדברים שהוא עוד לא אמר.

תנו לו את הכבוד ואל תקבעו את תגובתו מראש. אל תנהלו שיחה דמיונית מראש , בראש . הקפידו להגיד מה שחשוב לכם.

אולם לא בכל מחיר – אם אתם מבחינים בכך שצד שני אינו קשוב לכם, סיימו את השיחה, גם ככה אין בה תועלת. ואל תתדרדרו לחילופי האשמות אישיות. נסו שנית במועד מאוחר יותר.

ייתכן גם שצד שני לא יגיב – זה לא הזמן לדרוש תגובה, זה הזמן להניח לדברים. אולי הוא צריך זמן לעכל את הדברים, לחשוב עליהם להתבשל בהם ואולי הם לא מעניינים אותו – אתם לא יודעים.

דרישתכם לתגובה מיידית או תשובה מיידית יכולה רק להרוס את כל השיחה – תנו לו זמן אתם את שלכם עשיתם.

כמה פעמים אמרתם לעצמכם "חבל שלא אמרתי לו…." כמה פעמים בדיעבד אתם יודעים לנסח את מה שרציתם ממש טוב, אבל באותו הרגע פשוט לא מצאתם את המילים?

לשיחות חשובות כדאי להתכונן.

 

חשוב לדעת מה רוצים להגיד, מה חשוב ומה צריך לוותר – רשמו לעצמכם על דף את כל הנושאים ואת מה שאתם רוצים להגיד בהם.

חשוב לא להיות קטנוניים ולמצוא את האיזון בין דיבור בהכללה לבין הסברים מדוייקים ודוגמאות שימחישו את הרעיון.

 

מעבר למה שרוצים להגיד, צריך לדעת גם איך להגיד. נסחו את המשפטים ותתרגלו אותם שלא יצאו תוקפניים מדי או נלהבים מדי או מגמגמים מדי. צריך לנסח את המילים

בצורה מכובדת ויפה וגם לשמור על אינטונציה נכונה.

 

ואחרון חביב, צריך לזכור מה מטרת השיחה ולהקפיד לשמור על גבולותולהפקיד שהשיחה לא תרד לפסים אישיים ולא תסטה מהנושא – גם במחיר של סיום השיחה.

ומה עם צד שני?

זה בפוסט הבא.